מרוקו- מה עוד לא נאמר עליה?

מרוקו, אחת הארצות המרתקות בעולם.  חובקת בתוכה מפגשים רב-חושיים עם נופים עוצרי נשימה, ריחות וטעמים, צבעים וצלילים. מפסגות האטלס המושלג ועד נאות מדבר בסהרה, התרבות של הברברים בהרי האטלס ושבטי המדבר (הטוארג), מקסבות מדבריות מעולם קדום לרובע היהודי "המלאח". אדריכלות מוסלמית של מסגדים ומדרסות מול ריאדים שהפכו למלונות בוטיק, מלאכות עתיקות  של צורפות, רקמה, ריקוע וקרמיקה ששואבות את עיטוריהן מהמסורת וצבעוניות של השווקים הייחודיים.  המוסיקה של השבטים הגנאווים במדבר על גווניה השונים.


 
מרוקו ארץ של ניגודים , היסטוריה-תרבותית של מדינה מוסלמית מצד אחד עם מיקומה בצפון אפריקה לפתח אירופה מצד שני, ויכולת דו קיום מרתק בין שבטים עמים ודתות. נערה עטויה בגלביה ומולה הולכת ברחוב בחורה עם גינס, בחור עם קפטן מול בחור עם חליפה מערבית.
 
מי לא כתב על מרוקו ותרבותה ? אלטרמן ה"אשכנזי" כתב על מרוקו והתייחס לדנינו הצולע, המתואר בשירו : "קפוץ! קפוץ! רוץ! רוץ!" וכך אלתרמן מכניס את המרוקאי לשיח הציוני כאשר מתאר את החייל אלבז שעלה ממרוקו והתנדב לצבא:
"רצת חיש, בלי עמוד, כאילו, אחזך הטירוף כי עז., רצת חיש ופנים האפילו, כפני איש הפורץ לבוז בז., כה מיהרת לרוץ שאפילו, הצטדק לא הספקת, אלבז".
נתן אלבז היה חייל שנהרג ב-1954 בעת פירוק רימוני יד. כשהבחין שנצרה אחת השתחררה, העדיף לרוץ עם הרימון לשטח ריק מאנשים מאשר לזרוק אותו ולסכנם.

אנטואן דה סנט-אכזופרי מחבר הנסיך הקטן כתב על מרוקו וקשור אליה בעיקר למדבר סהרה מאחר ונפל עם מטוסו במדבר וניצל .

מרוקו של לחשים, אמנות בקמעות, ובמעשי מאגיה, מרוקו של קברי צדיקים ועליות לרגל לקברם. כל עיר במרוקו והצדיק שלה, כל משפחה והצדיק שלה.

וסופרים ומשוררים יהודים שעלו לארץ ממרוקו וכתבו ותארו את נשות מרוקו . עוזיאל חזן שכותב בספר:"בוא אלי לאימילשיל", סיפורה המיוסר והקסום של זאיידה בת הארבע עשרה, בנתיבי ההתבגרות המינית והחיפוש אחר שידוך בגיל כה צעיר. סיפורה שזור בסיפורה של אחותה דיגי הגדולה ממנה בשנה – והסיפור עוקב אחר השוני בין הדמויות והשתנותן על רקע השינויים העוברים על בני התרבות הקדומה בכפר, לנוכח פיתויי העיר הגדולה.
" לפנים היה גן עדן. בא האדם והשחיתו כך כותב בפתח ספרו".



גבריאל בן שמחון בספרו: "הולכת עם כמון חוזרת עם זעתר מתאר את הנשים היהודיות המבשלות את הקוסקוס ומגישות בטאזי'ן, את יום ההליכה לחמאם כדי להתרחץ, את יום ההכנות לחתונה או לא עלינו ללווית אחד הקרובים להם, וכל זאת בשפה ציורית מדהימה. " באיזה כפר נידח אי שם בקצה העולם, הוא לא התענין בחתונה, לא בחתן ולא בכלה, אלא אך ורק בנערה הזאת השקועה בעצמה, עיניה מושפלות, והיא רוקדת בשמחה פנימית, מוקפת קהל ובכל זאת לבדה, כמו רוקדת לעצמה ולא לאחרים, והוא החליט לטוס לכפר ולבקש את ידה".

שלמה בר המתגעגע לכפר הולדתו במרוקו טודרה שר:" אצלנו בכפר טודרא, שבלב הרי האטלס ,היו לוקחים את הילד,שהגיע לגיל חמש,כתר פרחים עושים לו,אצלנו בכפר טודרא,כתר בראש מלבישים לו,שהגיע לגיל חמש,כל הילדים ברחוב,חגיגה גדולה עורכים לו שהגיע לגיל חמש,אצלנו בכפר טודרא....".


בן ג'לון, בספרו בן החולות מתאר לאורך כל הסיפור את המאבק על זהות, הן של הדמויות והן של העיר.אביו של אחמד שרצה בן ונולדו לו רק בנות החליט שהלידה האחרונה תהיי בן ולא משנה מה באמת יוולד, ואחמד נולד ונאבק על הגדת זהותו ומימוש הזהות: "אולי לבסוף אדע מי אני"...."מעפר באת ואל עפר תשוב". אדם נולד בזהות ובשם הנתונים לו ומת באותה הזהות וכך משלים את מעגל חייו. אחמד נולד כאישה וגם אם עבר תמורות בחייו הרי שזכה לסגור מעגל ולמות כאישה. אחמד עבר דרך כל השערים ועשה תהליך של חזרה אל עצמו, אל שורשיו הנשיים.
 

וספור מותה של הקדושה סוליקה מפס שמתה על קידוש השם ולא התאסלמה, בחור מוסלמי בן מלך התאהב בה, אך היא נשארה נאמנה לדתה  ורק רצתה להשאר יהודיה "על עלמה יפה, זוהרת – לספר אני רוצה, בא בחור בן דת אחרת -  ונשבע לה אהבה, "לא , תודה!"  היא כך אומרת – "כי אני יהודייה",אחותו זו הנוכלת – כבר העלילה עלילה: "לאחי"  כך משקרת – התאסלם היא נשבעה"."לא נכון" , היא כך אומרת – " רק אחיה כיהודייה". אז קשורה בשלשלת – למושל משם הובאה. לא נכון , היא כך אומרת –" לא שיניתי אמונה"."שימי לב אלי, גברת, - ותהיי את חופשייה,"לא רוצה" , היא כך אומרת – " לא אוכל, כי זו בגידה"....

 


ולא נשכח את הנשים המוסלמיות המשוררות שבעזרת שירתן הן בוכות על מר גורלן ומהשירה עולים מילים הכואבות והקורעות את הלב, ואחת מהן המשוררת עזיזה אחדיה עומר שקוארי ממרוקו שכותבת:
"אל תבקש ממני רשות, הסתער אל תוכי, השתלט עלי, כי איש עד היום לא הצליח
להגיע עדי, הגבר, הו אדוני, הוא הסתערות על מחוז חפצו, אם תמרד בכלל של האחרים, תצליח להגיע עדי, גם עם תלך נעול, וגם אם ברגלים יחפות, האהבה בימי היא שטח מגדר כזירת אגרוף, ומשום שאני אישה עדינה ופקחית, אני רוצה גבר מחוספס אמיץ ורב יכלת" (מתוך: קולות מהים האחר)


 
 

למעונינות להצטרף לטיול נשים במרוקו