אלברטו בורי: אמן החומר המסופר דרך יצירותיו
חייו ויצירותיו של אמן אמנות בלתי פורמלית


אלברטו בורי הוא צייר איטלקי, אחד החשובים ביותר במאה העשרים. בטכניקה שלו הוא צפה תנועות כמו ארטה פוברה וריאליזם חדש, באמצעות שימוש בחומרים חדשים ואוונגרדיים כמו זפת, ברזל, עובש, עץ, אדמה ודבק ליצירת ציוריו החומריים.
עבודותיו הן דוגמה לאמנות לא פורמלית, תנועה שנולדה בסוף שנות ה-40 ודוחה את האמנות הפיגורטיבית והמופשטת לטובת תקשורת חדשה של חומר, אבל מה שמפתיע לגבי בורי כאמן הוא שעבודתו נעשית בעצמו. הקריירה האמנותית של בורי נולדה למעשה בתקופה מסוימת, האמן למד רפואה והחליט להתמקד באמנות רק בתקופת המאסר בטקסס במהלך מלחמת העולם השנייה.
בואו לגלות את חייו של אלברטו בורי דרך יצירות האמנות שלו ולהעמיק בסגנונו ובטכניקה שלו.


יצירות וביוגרפיה של אלברטו בורי
אלברטו בורי נולד בצ'יטה די קסטלו, במחוז פרוג'ה, בשנת 1915. הוא למד בפקולטה לרפואה בפרוג'ה ובשנת 1940 נקרא להיות רופא מלחמה. ב-1943 הוא נתפס על ידי הבריטים ונכלא על ידי האמריקאים בטקסס, שם נכלל ב-1944 בין הפשיסטים המושבעים משום שסירב לחתום על הצהרת שיתוף פעולה.

בתקופה זו החליט בורי להתמסר לעולם האמנות והציור ובכלא יצר את ציורו הראשון.
לאחר שהשתחרר, הגיע בורי ב-1946 לנאפולי ולאחר מכן עבר לרומא, שם הציג ב-1947 בתערוכת היחיד הראשונה שלו בגלריה לה מרגריטה. כאן הוא פגש את סגן נשיא מועדון האמנות פריקל פאציני, איתו הציג עד שנות ה-50.
התערוכה הראשונה של אלברטו בורי מכילה עבודות פיגורטיביות, ואילו התערוכה השנייה ביאנקי א קטרמי מ-1948 מציגה עבודות מופשטות עם התייחסויות ברורות לציור של מירו, קלי וז'אן ארפ, שבהן מופיעים אלמנטים אורגניים ואלמנטים עדינים ורשתיים.

העבודות החומריות הראשונות של בורי כאמן
בשנים הבאות החל בורי להתנסות בחומרים חדשים ואוונגרדיים, שבהם החומר משתלט על הציור עצמו.
אסמבלאז' SZ1, הראשון בסאצ'י של אלברטו בורי, מתוארך לשנת 1949, ובאותה שנה החל לעבוד גם על זפת. ב-1950 הוא החל להתנסות בתבניות, גיבנים ושקים.

התבניות עשויות עם פריחה של אבן הספוג בשילוב צבע שמן, הגיבנים נוצרים עם ענפים הממוקמים מאחורי הבד והשקים עם יריעות יוטה ישנות שנתפרו ומוחלות על בדים צבועים באדום או שחור. באותה שנה יצר האמן את לוח פיאט, כיכר ענקית המוצגת בסוכנות ברומא.

ב-1951 ייסד את קבוצת Origine יחד עם מריו בלוקו, ג'וזפה קפוגרוסי ואטורה קולה, שנוצרה כדי לחרוג מאמנות פיגורטיבית ומופשטת באמצעות שימוש בצורות אלמנטריות ובצבעים עזים ואלימים. לאחר תערוכת ההצגה, הקבוצה התפרקה שנה לאחר הקמתה.

הצלחה בינלאומית
ב-1952 הציג אלברטו בורי בתערוכת היחיד Neri e Muffe ובתערוכה Homage to Leonardo, שם הציג את Lo Strappo, אחד השקים המפורסמים ביותר שלו.
בשנה שלאחר מכן נחרצת הצלחתו הבינלאומית של הצייר, עם תערוכתו הראשונה באמריקה ב-1953 בין שיקגו לניו יורק, אלברטו בורי: ציורים וקולאז'ים. ב-1955 הוקדשה לו מונוגרפיה בגוגנהיים ותערוכה ב-MOMA בניו יורק ובאותה שנה הציג בביאנלה הברזילאית וברובע השנתי של רומא.

באיטליה התקשתה עבודתו של בורי לתפוס את מקומה: "לו סטראפו" נדחתה למעשה על ידי הביאנלה בוונציה - רק הפרויקט, Studio per lo strappo, שנרכש על ידי לוצ'יו פונטנה התקבל - וב-1956 הותר לו להציג רק שתי עבודות (הוא קיבל חדר אישי רק ב-1960).

שנות ה-60 וה-70 והחומרים החדשים
בין סוף שנות החמישים לתחילת שנות השישים הגביר בורי את פעילותו בתערוכות והחל להתנסות בחומרים חדשים. בשנת 1957 החל להשתמש בטכניקת הריתוך על המגהצים הראשונים ובשנת 1962 הציג את עבודותיו הראשונות העשויות מפלסטיק, חומרים עליהם עבד לאורך העשור.

ב-1964 זכה בפרס מרזוטו לציור ובתחילת שנות השבעים החל בעבודתו של אלברטו בורי על קרטו.
קרטי הם סדרה של ריבועים או מלבנים המכוסים בסדקים המיוצרים על ידי הנחת תערובת של דבקי אבץ לבן וויניל על לוח צלוטקס, חומר מבודד ודחוס לשימוש תעשייתי, במקרים מסוימים גם מצטרף לאדמה. לאחר הייבוש, התערובת מייצרת את הסדקים שהפכו את עבודותיו של בורי למפורסמות.

ב-1973 הוא הציג את התערוכה הראשונה על מחזור הקרטי וב-1976 יצר את ה-Grande Cretto Nero, שהוצגה באוניברסיטת לוס אנג'לס.
באותה שנה יצר האמן גם את תיאטרו קונטינו, שעוצב עבור הטריאנלה של מילאנו, שעדיין ניתן לבקר בו כיום בתפאורה של פארקו סמפיונה במילאנו.