אז גם את הביקיני לא אנחנו המצאנו...


בפסיפס מהווילה הרומית ליד פיאצה ארמרינה בסיציליה מוצגות נשים לבושות בלבוש מינימלי, מעין "ביקיני", בעיצוב שלא היה מבייש מעצבי אופנה בני זמננו. לבוש זה נועד למעשה לאימון אתלטי, ולא בכדי לשמש כבגד ים.


הנערות עוסקות בקפיצה לרוחק עם משקולות בידיים (שלא נועדו להרמה, אלא להארכת הקפיצה ושיפור איכותה), השלכת דיסקוס, ריצה ומשחקי כדור.
הנערות אף מקבלות ענף תמר וזר נצחון כפרס על זכייה בתחרות. גופן של הנערות שרירי ומעוצב היטב באמצעות גוונים שונים של אבני הפסיפס, ועם זאת, נשי ומעודן. למרות העיסוק בספורט אתלטי, תנועותיהן של הנערות נשיות, והן אינן מחקות התנהגות גברית.

ראוי לציין שאף תסרוקותיהן נשיות ועשויות היטב, לחלקן שיער גולש, והן עדויות תכשיטים. כלומר, אין כל טשטוש של הסממנים הנשיים, אלא להיפך, הדגשה שלהם. המאמנת המכתירה לבושה בגלימה מוזהבת שקופה המבליטה את חמוקי גופה, כאשר שדה חשוף כדמות אמזונה, שיערה גולש על כתפיה, והיא אוחזת בכף תמר וזר מנצחים.

האם תיאור זה מעיד על שוויון של נשים בחברה הרומית העתיקה? לא בטוח. בחברה הרומית לא היה שוויון מגדרי, ואילו האמנות אינה השתקפות של המציאות, אלא מבט סובייקטיבי של מעמד מסויים שהזמין את הפסיפס. אולם תיאור זה נבע כנראה מן האווירה החופשית שאפיינה את חיי החברה הגבוהה; ועצם תיאורן של נשים עוסקות בספורט וזוכות כגברים, וזאת ללא ביטול מאפיינים נשיים, הינו בעל ערך לכשעצמו. כנראה ש"לחם ושעשועים" זה בכל זאת דבר טוב...