מאטרה היא עיר במחוז בזיליקטה וקרובה למחוז פוליה בדרום איטליה. מאטרה ממוקמת מעל גיא עמוק בו זורמים מי נהר החוצים את מאטרה לשני אזורים. באזורים הללו חפורים מערות טבעיות שהפכו במרוצת השנים למשכנם של עניי העיר ולתושבים אחרים שהתיישבו במערות.
הצפיפות בהתיישבות הזו הביאה למחלות רבות, התנאים במערות היו מחפירים- ללא מים זורמים, ללא כניסת אויר צח, לינה במחיצת בע"ח . מצב זה מביא לאחר מלחמת העולם השניה להכרזת המקום: "הבושה של איטליה " "Nazionale vergogna ".
Creative Commons Attribution 2.0 Generic
קרלו לוי כתב את הספר :"ישו עצר באיבולי" (ארץ שכוחת אל ) שהינו רומן אוטוביוגרפי על העיר אבולי אליה הגיע מטורינו , וזאת מאחר שהוגלה "כאויב הציבור" לדרום איטליה בתקופתו של מוסוליני והפשיזם. העיר איבולי מסמלת את קצה התרבות, לוי התגורר בעיירה אליאנו בין השנים 1936-1934 , את ספרו חיבר כשסיים את הגלות ב 1943 והספר יצא לאור ב 1945.
בספר מתאר לוי את החיים המחפירים של העיירות בדרום איטליה ובעיקר מתאר את מאטרה לשם הגיע כרופא לטפל בתושבים החולים. לוי מספר שתר אחר בית מרקחת כדי לרכוש מדחום, כאשר מצא אחד, לא נמכרו שם מדחום ואף לא תרופות, הוא נאלץ לבקש מאחותו שאף היא היתה רופאה לנסות ולאתר תרופות כשלהן בעיקר נגד מלריה שהפילה חללי רבים באותה תקופה.
(Creative Commons CC-BY-SA-2.5
בספר יש תיאור מפורט ועצוב של הווי החיים בכפר: העוני , האבטלה, רמת החיים הנמוכה, העדר השכלה והילדים החולים ומיואשים שגדלו ללא תקוה לעתיד טוב יותר. וכל זה בעולם רווי "אמונות טפלות", עריצות ובורות של ראשי הכפר ושרירות לבם של אנשי השלטון.
פרסמו של הספר לאחר מלחמת העולם השניה מעורר הדים בכל שכבות האוכלוסיה באיטליה.
העיר הפכה כמשל ושנינה לאיטליה הדרומית הסוררת, ועמדה במוקד התקשורת הפוליטית והאינטלקטואלית . זו השמיצה השכם וערב את מערות המגורים בסאסי בהן שכנה אוכלוסיה של כ 15,000 איש בשנות ה 50 של המאה ה- 20.
בשנות ה 50 המוקדמות של המאה ה 20 הוערך כי ב 3 אחוזים בלבד מבתיה של סאסי לא זרמו מים ולרובם לא היתה מערכת ביוב ראויה. שלושה דורות ממשפחה אחת התגוררו במערות ואיתם יחד חיות המשק.
נושא המערות העלה על סדר היום את משבר הדיור לאחר מלחמת העולם ה 2 . כל אמצעי התקשורת הציגו את מאטרה כנקודת שפל קשה בדברי ימיה של איטליה, מעין ציביליזציה נפרדת הניצבת כאנדרטה לעוני בדרומה של המדינה ומציגה את שרידי ההזנחה הפשיסטית.
בסוף שנות ה 40 הוחלט על פינוי אוכלוסיית המערות, ללא כל סיג ושיח עם התושבים, חוק מיוחד נחקק וקודמה רפורמה כדי לשנות את המצב הקיים בדרום איטליה הרעיון היה שמאטרה תשמש דוגמה לישובים אחרים .
אט אט התרוקנה סאסי מתושביה שעברו להתגורר בשכונות עירוניות שהוקמו במיוחד עבורם. תהליך נטישת המערות נמשך קרוב לעשרים שנה, ואף פעם לא הושלם לחלוטין. מאטרה שהיתה "חרפתה" של איטליה החלה משנה את ציביונה, והופכת מודל אידיאלי לצמיחת האומה האיטלקית.
כאשר מתפרסם ספרו של קרלו לוי, מתעוררת התקשורת ומגלה התענינות אינטנסיבית, תמונות חדשות של מאטרה מתפרסמות, וכן גם גילויים חדשים על דרום איטליה (" Mezzogiorno" ).
כבר בתחילת 1930 הכריז מוסוליני כי התרבות האיטלקית מאוחדת ואסור לכנות את דרום איטליה Mezzogiorno,(אמצע היום) ויש לתאר את דרום איטליה כ Italia meridionale,(דרום איטליה) , בתקופת הפשיזם נעלמה השאלה בדבר דרום איטליה מהשיח הפוליטי ומהדיון העיתונאי וצצה בעוצמה רק לאחר מלחמת העולם השנייה.
בתקופת הפאשיזם שנמשך עשרים שנה, היתה השתקה כפויה של אמצעי התקשורת וכן דיכוי הפרלמנט, השלטון הדיקטטורי השתיק את העיתונאים ואחז במונופול של תקשורת ההמונים, ועכשיו עם סיומו מתחיל הכל להתפרץ החוצה ותיאורים קשים של החיים במאטרה מתפרסמים, הפרסום גורם להאצת פיתוח הדרום הכוללות תוכניות כלכליות, פיתוח תשתיות , מדיניות לתיעוש, ועיסוק בבעיות של ניקוז , העברת מים וחלוקת האדמות, כמו כן דבר זה גורם לביטול החוקים של 1920 לגבי חכירת האדמות וניצולם על ידי האמידים שתמכו במוסוליני ובפשיזם.
אך מוקדם לצאת בשמחה.....המציאות החדשה גרמה להעלאת המיסים, מחירי תוצרת החקלאית ירדה, כתוצאה מכך אנשים איבדו את הכנסתם, הוטלו הגבלות על כמות התבואה שנצרכה על ידי עובדי החקלאות ועקב כך מצבם הלך והחמיר.
ב 1949 היו הפגנות ומהומות אלימות של האיכרים ועובדי החקלאות והתוצאה שנהרגו מספר רב של תושבים מירי השוטרים מפזרי ההפגנות שתפקידם היה להביא את הסדר הציבורי לקיומו השוטף.
לאחר שהאזור נרגע מאלימות החלו בעבודות תשתית : סלילת כבישים, הנחת צינורות ביוב ואינסטלציה להעברת מים. ובמקביל הקימו קרן להצלת הדרום, ותקצבו קצבאות לקידום הדרום.
אבל לא נשכח שבאיטליה מדובר ולתוך המפעל הנפלא הזה נכנסו מאפיונרים ופוליטיקאים מקומיים אשר שלחו ידיים לקצבאות והם אשר תיווכחו בין המדינה והמשאבים, כוח השפעה עבר מלמעלה כלפי מטה במבנה היררכי בראשות הקאפו : אלדו מורו בפוליה ג'ובאני לאונה בקמפניה ואמיליו קולומבו בבזיליקטה, הם הפכו לפטרוני הדרום והשפיעו על המהלכים הפוליטים שהשפיעו על האיכרים.
תיאור העיר מאטרה של קרלו לוי בספרו הפך את העיר למטאפורה לדרום הכפרי ומערכת היחסים עם המדינה האיטלקית, וגרם להתענינות תקשורתית ופוליטית אשר יצרה את התנאים לפתוח את "תיבת הפנדורה"שהיא העיר מאטרה.
קרלו לוי מציג בספרו את סאסי כאנדרטה לכשלון המתמשך של המדינה האיטלקית, מאטרה משמשת כתהום בין המדינה והתרבות האיטלקית. והיו כאלה שטענו כי הבעיות הכלכליות והחברתיות של דרום איטליה עשויות להפתר רק באמצעות שיטת הממשל אשר מעורבים באופן ישיר הכפריים העניים ולא באופן ממלכתי ולא על ידי המפלגות מהשמאל והימין שמנסות לפתור את הבעיות באמצעות התערבות מדינית מעל.
ב 1951 כותב מישל ביאנקו מהפרלמנט האיטלקי על הבושה והחרפה של העיר מאטרה, שעדין לאחר המלחמה חיו במערות 15 אלף תושבים יותר גרוע מהשבטים באפריקה, המערות הן מאורות, ללא מערכת מים וביוב, אנשים שחיים עם בע"ח בתוך המערה , בתנאי חיים קשים ובעוני ושיש להתערב ומהר במצוקת הדיור ובמשכנות העוני כי מאטרה מהווה כלימה ובושה לאומית, סאסי הפכה לסמל לבושה ולעוני vergogna Nazionale " " והפכה לשיח בפרלמנט האיטלקי כשדיברנו ודנו על מצב הדרום.
במקביל לפרסום בכל כלי התקשורת החלו להופיע ספרים ומאמרים רבים שהציגו את מאטרה, אך עם זאת, אף מחקר לא בחן את הנרטיב הפטריוטי שנוצר בהקשר למקום ומדוע המקום הפך לעלבון למדינה האיטלקית. ואיך כל זה קרה לאחר כעשרים שנה של שלטון פאשיסטי, של כיבוש זר ומלחמת אזרחים?.
סוף כל סוף החלו להיכתב תוכניות לתיעוש, לעשיית רפורמה לחיסול הנחשלות הכלכלית של הדרום, להשקעה ברפורמה אגררית, לחיסול השיטה הפאודלית שעדין היתה קיימת בחלקה בדרום. וכל זאת מתוך כוונה שהדרום יהיה דומה לצפון איטליה מהבחינה הכלכלית.
העיר מאטרה קיבלה כמות חסרת תקדים של תשומת הלב פוליטית ותקשורתית , אבל לא הוסרה התדמית של מאטרה כפי שכתב קרלו לוי.
המפונים מסאסי היו בעלי תחושת ריקנות וזרות, רובם הרגישו בשכונותיהם החדשות שחסרה להם החוויה של השכונה והשכנות הטובה שהיתה כשכל המשפחות גרו יחד, שכנים לצרה, חברויות אמיצות, אנשים שיושבים בפתח המערה בערב "בפרלמנט" רחוב ומדברים, שהיו קהילות רגישות. שסיפקו כתף בשעת צרה ונחמה בשעה קשה.
בשנת 1959 נכתבו תוכניות רסטוראציה על ידי האדריכל קרלו אמוניו ((Aymonino ואחרים והעיר הפכה למעבדה למתכנני ערים ואדריכלים.כאשר לכולם היתה מטרה להוציא את מאטרה מבושה לגאווה.
המדינה האיטלקית השקיע מעל 35 מיליארד לירטות על שיפור המגורים של תושבי סאסי מ -1952 ואילך. למרות ההשקעה הענקית עדין היו תושבים שגרו במערות בשנת 1958 אבל ב 1970 התגוררו עדין בסאסי אנשים במערות באופן בלתי חוקי. וכמו כן באותם שנים הופכת סאסי לעיר רפאים ומשמשת מזבלה עירונית ואזור של פשיעה.
צו לשימור העיר מאטרה נחקק בשנת 1986, וב 1993 מאטרה הכפה לאתר מורשת עולמית של אונסק"ו שיש לשמרו .
מקור למאמר: Patrick Christopher McGauley / PhD_Thesis
התמונות: מוזיאון קרלו לוי- מאטרה- צילמה : ורדה רוטשטיין מאייר
